ויטנם מקדש קאו – דיי שנמצא באזור טיי-נין.19.02.2002

יום שלישי  19.02.2002 בקרנו במקדש  קאו – דיי שנמצא באזור טיי-נין שבויטנם.
המקדש הענקי מזווית אחרת

הכניסה למקדש. בפועל מתבצעת מהצד. הדוחק לא קטן.המקדש נמצא במרחק של כ-100 ק"מ מצפון מערב להו צ`י מין סיטי, בקרבת הגבול עם קמבודיה. הדרך אליו היא דרך כפרים ושבילים לא שבילים.  בדרך עוצרים בכפר אשר בהם כל התושבים עוסקים בנוסף לגידולי חקלאות, בהכנת דפדפות אורז אותן הם ממלאים במאכלים שונים.

המקדש הוא מרכז המורכב מפלג ביזארי שהינו תערובת של תאואיזם, נצרות וקונפוציוניזם. ישו, בודהה וויקטור הוגו, צ`רצ`יל או נגוין בין קיאם. הכל  כמעט למעט יהדות.  כולם יחד משמשים בערבוביה.  מקדש הקאו דיי הינו מרכז הקאודאיזם הגדול בויאטנם.

התלבושות השונות. שימו לב לנחשים ולעיניים=קשקשים. לריצוף.
לעמודי השיש הענקיים , לויטראזים ועוד.ארבע הדתות העיקריות הן קאו דיי, נצרות, בודהיזם קונפוציוס כאשר הדאו קאו היא המשלבת ביניהם. דת הקאו דאי הוקמה בשנת 1926 על-ידי אדם בשם נגו ואן צ`יו Ngo Van Chieu   שהיה פקיד במשטר הקולוניאלי הצרפתי, הוא טען שקיבל מסר ישיר מאלוהים. המסר הורה לו לחבר בין הדתות השונות מהמזרח ומהערב לדת אחת.
כדרך חיים, מאמינים אנשי הדת מאמינים באל אחד  שיצר את כל הדתות העיקריות: נצרות, איסלאם, הינדואיזם,בודהיזם, טאויזם ,קונפוצ`יזם, וספיריטואליזם.
טקס דתי נערך שלוש פעמים ביום, כל יום.  הגענו לתפילת הצהריים. המקדש עצמו משלב צבעים רבים על כל קירותיו.
מכל עבר מתחילים להיאסף לתפילה גברים ונשים בתלבושות לבנות וכן גברים בתלבושות כחולות, צהובות ואדומות. המדריך המקומי מסביר שכל צבע מסמל את אחת הדתות המאוחדות יחד לתורת הקאודאיזם.

ראו את האריחים בשורות כמו את הגלריה למעלה משם צופים אל המתפללים.

הדת מאמינה בגילגול נשמות, והמאמינים שואפים לצאת ממעגל זה ולהגיע לגן עדן.
האלוהים מצויין על פי הדת כעין שרואה הכל, לכן תמצאו את העין נשקפת מכל פינה אפשרית, על קירות המקדשים ובכך מקלה על זיהוי המקדשים של הקאו דיי.מבנה הדת היררכי,  אפיפיור משלהם, קרדינלים, בישופים ועוד. כיום יש כ-8 מליון מאמינים בדת ברחבי וייטנאם.

המקדש בו בקרנו, מרהיב ביופיו, משלב בתוכו צבעוניות רבה. ושלווה.  לקח זמן עד שנכנסנו אל המתחם כי לא ניתן להגיע עד המקדש עם כלי רכב. יש חניה לא רחוקה. הכניסה נגישה בחלקה התחתון לכיסאות גלגלים. אבל כקבוצה גדולה, לא נמצא מקום לכולנו יחד,
אין נגישות לקומה העליונה ממנה ניתן הייתה דרך לעלות לקומה שניה לצפות מלמעלה אל התפילה, לשם הגיעו המלווים והתמונות מדברות בעד עצמן.
המקום הכי קרוב אליו הצלחתי להגיע לצלם

ראו את האריחים בשורות כמו את הגלריה למעלה משם צופים אל המתפללים.מי שיכול היה, עלה אל הגלריה לראות את הטקס.  לאט נכנסו אל האולם שורות של אנשים. לחוד בעלי התלבושת הצבעונית, לחוד הגברים הלבושים בלבן וכיפה שחורה לראשם, לחוד הנשים הלבושות בלבן ללא כיסוי ראש ונשים בלבן עם כיסוי ראש.  כל מתפלל עומד בדיוק במקום המיועד לו בשורה. הממונים על כך עוברים ומיישרים את השורות.
את התפילה משמיעות חמש נשים בלווי שלושה גברים הפורטים על כלי מיתר. המוזיקה מונוטונית. לטקס מבנה קבוע והוא נמשך כשעה. מיקום המתפללים ותנועתם משתלב בסביבה ומהווה מראה מהפנט, מצד אחד שילוב של התלבושות הצבעוניות, מצד שני הקירות ואריחי הרצפה.  התמונות מדברות בעד עצמן.

נשים בדרך לתפילהקזו סון יאט סן הינו גם אחד מהקדושים החשובים ביותר בדת הויאטנמית קאו דאי.

מודעות פרסומת