הצעות לשולחן מלא מכל טוב על פי המנהגים המקובלים על המשפחה החדשה שהתווספה אלינו.
תמר.
התמר הוא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל כפי שנאמר בפסוק:
"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" דברים פרק ח',
ה"דבש" המוזכר בסוף הפסוק הוא דבש התמר ולא דבש הדבורים המוכר לנו כיום.
והברכה היא תמרים – "יהי רצון שיתמו אויבינו ושונאינו" .
דלעת וקישוא
קָרא – דלעת
הסיבה בגללה אוכלים בערב ראש השנה דלעת קשורה בשמה הארמי- קָרָא – המזכיר מצד
אחד את הפועל "לקרוע" ומאידך את הפועל "לקרוא". ההקשר נמצא בבקשה שה' יקרע את
גזר דיננו הרע ויקראו לפניו אך ורק מעשינו הטובים.
נוטלים מעט קרא ומברכים, בָרּוך אָּתָה ה' אֱלֹהֵינּו מֶלֶךְ הָעֹולָם, בֹורֵא פְרִי הָאֲדָמָה.
יהִי רָצֹון מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינּו ואלֹהֵי אֲבֹותֵינּו שְּתִקְרַע רֹע גְזר דִינֵנּו, ויקָרְאּו לְפָנֶיךָ מַעֲשֵינּו הַטֹובִים.
רוביא -לוביה, שעועית בתרמיל,השעועית המכונה בארמית רוביא מסמלת בשמה את המילה "ריבוי", וכך גם הגרגירים הרבים שבתוכה וזאת גם הסיבה שבגללה היא נבחרה להיות אחת מסימני ליל ראש השנה. והברכה יהִי רָצֹון מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינּו ואלֹהֵי אֲבֹותֵינּו שֶיִרּבּו זכִיֹותֵנּו ותִרְּבֶה הַּבְרָכָה בְכָל עֲמָלֵנּו.
שירבו זכויותינו ותלבבנו" ומברכים, "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בורא פרי האדמה.
לוביה עם שומשום
כרתי ,כרישה או לוף
הכרישה הדומה בצורתה לבצל הירוק מכונה בארמית כרתי ומרמזת בשמה על הפועל "לכרות".
הכרתי הוא אחד מהסימנים הנאכלים בערב זה כדי לסמל את כל הקשור לענייני הבטחון ואת
התקווה כי כל אויבנו ומבקשי רעתנו יניחו לנו. והברכה היא
יהִי רָצֹון מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינּו ואלֹהֵי אֲבֹותֵינּו שֶיִּכָרְתּו אֹויבֵנּו וכָל מבָקְשֵי רָעָתֵנּו.
סלק
הסלק ששמו מזכיר את המילה "סילוק" נאכל כרמז לרצוננו שביום זה יסתלקו מלפני ריבונו של עולם כל עוונותינו וחטאינו ושישפוט אותנו כאילו היינו זכאים. והברכה היא:
שיסתלקו שונאינו וכל מבקשי רעתינו"
גזר
שמו של הגזר מזכיר יותר מכל את מהותו של היום שבו מוציא ריבונו של עולם את גזר דינו של העולם
ומבקשים מהאל כי יגזור עלינו גזירות טובות ויבטל את אלו הרעות.
יהִי רָצֹון מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינּו ואלֹהֵי אֲבֹותֵינּו שְּתַעֲבִיר רֹע גְזַר דִינֵנּו ושֶּתִגְזֹר עָלֵינּו שָנָה טֹובָה. קישואים גדולים שנקראים בעברית (מארמית) בשם "קרא", ובערבית: "קרע"
"שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו"
יש שנוהגים לאכול ראש של כבש
הראש כשמו כן הוא – המנהיג והמולך על כל הגוף. זוהי הסיבה בגללה הראש מופיע ביהדות ובתורת הסוד כסמל להנהגה ומלוכה. באחד מן הפסוקים הנאמרים לפני תקיעת שופר אומרים "ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך".
ביטוי אחר הכולל בתוכו את דימוי הראש קשור לתפקידו של עם ישראל בתוך שלל האומות:
"כראש באיברים כך ישראל באומות".
בערב תחילתה של השנה אנו מתפללים ומקווים שעם ישראל יחזור למעמדו הטבעי והמכובד.
טועמים מן הדג ואומרים:
יהִי רָצֹון מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינּו ואלֹהֵי אֲבֹותֵינּו שֶנִהְיה לְרֹאש ולֹא לְזנָב ושֶנִפְרֶה ונִרְּבֶה כְּדָגִים.
געפילטפיש שֶנִהְיה לְרֹאש ולֹא לְזנָב ושֶנִפְרֶה ונִרְּבֶה כְּדָגִים.
רימון – שנהיה מלאים מצוות כרימון והברכה: שנהיה מלאים מצוות כרימון
תפוח בדבש
תפוח העץ הוא פרי בעל תפקיד חשוב ברוב התרבויות בעת העתיקה כמו ביוון וברומא. זאת גם אחת הסיבות בגללה קיבל התפוח דימוי של הפרי האסור פרי עץ הדעת שממנו טעמו אדם וחווה בגן העדן כפי שמסופר בספר בראשית. במסורת היהודית, לעומת זאת, אין לדבר תימוכין. יחד עם זאת, התפוח מופיע כמה וכמה פעמים בכתבי הקודש היהודיים. בשיר השירים : "כתפוח בין עצי היער כן דודי בין הבנים" שיר השירים ב, וכן: "תחת התפוח עוררתיך". הסיבה שבגללה אוכלים בראש השנה תפוח קשורה במתיקותו. נוטלים חתיכה של תפוח טובלים אותה בדבש, והברכה היא: יהי רָצֹון מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינּו ואלֹהֵי אֲבֹותֵינּו שְּתִתְחַדֵש עָלֵינּו שָנָה טֹובָה ומְתּוקָה.
המהדרים, מקפידים מאד שלא לאכול בראש-השנה דבר חריף, חמוץ או מלוח. כנגד זה הם מרבים במיני מתיקה, כדי שתהא שנה טובה ומתוקה. בשעה שבכל ימות השנה שמים מלח בממלחה על השולחן לצורך בציעת הפת, הרי בראש-השנה נוהגים לשים סוכר. אלה שנוהגים לשתות בכל ימות השנה קפה מר, בר"ה שותים אותו מתוק, או שאין שותים קפה כלל, משום שצבעו חום כהה ודומה לשחור. אין אוכלים פלפלין כבושים בחומץ ואף לא פירות כבושים או מלוחים ולא תבשיל חמוץ.
מעדנים לצמחונים, חלקם כאן
חלה
ועוד
סלט
סלט פטריות
שטרודל ממולא בירקות או בשר
פטה כבד קצוץ על קרוסטיני וריבת בצל
ריבת בצל
אגרול ירקות עם פטריות לצמחונים
פלפלים קלויים
צלי טעים ביותר
